מומחה ברפואת אף אוזן גרון וכירורגיית ראש צוואר

גידול בבלוטת הרוק

תפקיד בלוטות הרוק

בלוטות הרוק הינן אותם מפעלים לייצור רוק, המשמש אותנו לצורך אכילה, דיבור ואף נשימה. באופן קבוע ישנה הפרשת רוק, המלחלח את הציפוי הפנימי של חללי מערכת הנשימה העליונה – בעיקר כמובן את חלל הפה, אך גם את האף, את הלוע – שהוא איזור העמוק יותר מחלל הפה, ודרכו עובר המזון אל הוושט, כמו גם האויר שעובר דרכו אל הגרון.

כאשר אנו אוכלים ישנה הפרשה מוגברת של רוק, לצורך עזרה מערכת הלעיסה לטחון אותו, ומתחיל השלב הראשון של פרוק המזון על ידי חומרים שנמצאים בו (אנזימים מסוגים שונים). בנוסף מכיל הרוק גם מרכיבים של מערכת החיסון, בצורת נוגדנים יחודיים (IgA).

בלוטות הרוק, נקראות כך מאחר והן מייצרות חומרים הפועלים במקום אחר בגוף.

סוגי בלוטות הרוק

ישנם שני סוגים של בלוטות רוק. הבלוטות הגדולות (Major salivary glands) שבהן מספר רב של "מפעלי ייצור" נמצאים יחד בתוך "שק" ומפרישים את הרוק לתוך צנרת מאספת, שבסופה צינור יחיד ממנו מופרשות כמויות גדולות של רוק.

בנוסף, כפי שבעורנו ישנן בלוטות זיעה וזקיקי שיער, בציפוי הפנימי שנקרא רירית – של כל מערכת הנשימה, מפוזרים "מפעלי" ייצור רוק בודדים, להם אנו קוראים בלוטות הרוק הקטנות (למעשה הם מיקרוסקופיים minor salivary gland) .

הגירוי לפעולת בלוטות, ייצורו או הפסקת הייצור מגיע מהמוח. כולנו מכירים את התחושה של רטיבות הפה כאשר אנו הולכים עם הצלחת לכוון מזנון האוכל בציפייה להתחלת אכילה בקרוב. זו דוגמא להפעלת המערכת כבר בשלב חשיבה על אוכל, והוא מתגבר בעת האכילה עצמה.

בנוסף, כולנו מכירם את היובש התוקף אותנו במצבי פחד. במצב זה הגוף מפעיל את המערכות החיוניות, התומכות ברפלקס

ה -fight or flight ו"סוגרות" כל פעילות פנאי או בזבוז אנרגיה במערכת שאינה קריטית באופן מיידי לחיים – כגון אכילה.

בלוטות הרוק הגדולות – ישנן 3 בכל צד של הפנים:

• הגדולה היא בלוטות בת האוזן – הפרוטיד, ממוקמת מתחת לעור הלחי קדמית לאפרכסת. את הרוק ממנה מאסף צינור הנפתח בחלק הפנימי של הקיר הצדדי של חלל הפה.
• השניה בגודלה היא בלוטת הרוק התת-לסתית שנמצאת קדמית ועמוק לזוית הלסת התחתונה, וההפרשה ממנה נאספת לצינור הנפתח מספר סנטימטר קדמית לה, מייד אחורית לשיניים החותכות הקדמיות, כלומר בחלק הקדמי של רצפת הפה, אותו איזור מתחת לקדמת הלשון.
• הקטנה יותר התת-לשונית, שנמצאת קדמית יותר לאורך צינור הפרשת הרוק של הבלוטה התת לסתית, ומפרישה את הרוק לתוך אותו צינור.

הפרעות משני סוגים עיקריים מתרחשים בבלוטות הרוק – מצבים דלקתיים, או צמיחת גידולים.
מרקמת בלוטות הרוק מכל סוג שהוא, יכולים להיווצר גידולים שפירים וגידולים ממאירים. במקרים נדירים יכולה בלוטת הרוק לקלוט אל תוכה גרורה של גידול מאתר אחר בגוף.

גידולים של בלוטות הרוק הינם מחלה מאוד לא שכיחה. לרוב הגילוי שלה הוא בעקבות הופעת גוש. לשמחתינו, מרבית הגידולים המופיעים בבלוטת הרוק הינם גידולים שפירים. הם גדלים, לעיתים למימדים גדולים מאוד, אך לא יגרמו לקיצור חיים החולה.

גידולים ממאירים מאופינים בכך שהם יכולים לגדול באופן חודרני, להתפשט לרקמות בסביבתם ולהרוס אותם או את פעולתם. בנוסף יכולים לשלוח גרורות למקומות מרוחקים בגוף. ללא טיפול גידולים ממאירים גורמים למות החולה בטרם עת.

בלוטת הרוק הינה מפעל מורכב ביותר, המכיל בתוכו מגוון רב של תאים מסוגים שונים – כאלו המייצרים מרכיבים שונים של הרוק, שמניעים ומפרישים אותו, ותאים תומכים. כל אחד מסוגי התאים יכול להפוך לגידול, ועל כן מגוון הגידולים השונים בבלוטות הרוק הוא גדול – מדובר בכ 17 סוגים שונים ! יש שכיחים יותר ופחות, ויש המתנהגים באופן אינדולנטי (גידולים איטיים, מגיבים לטיפולים) ויש אגרסיביים יותר.

האבחנה ההיסטולוגית המדויקת קריטית לידיעת הפרוגנוזה (מונח זה מוסבר בפרק כל גידולי בלוטות התריס).

אבחון גידול בבלוטות הרוק

תהליך האבחון של גידולי בלוטות הרוק דומה לתהליך האבחון המתואר במאמר על אבחון גושים בצוואר. רוב הגידולים בבלוטות הרוק הנם שפירים, ומתגלים כגוש הגדל לאט. גם גידולים ממאירים לרוב מופעים בצורה כזו, אך הגדלה מהירה של הגוש, כאב, או הופעת שיתוק עצב הפנים, הופעת גושים נוספים בצוואר – כל אלו הינם סימנים המעלים את החשד לממאירות.

בנוסף, לגידול השפיר השכיח ביותר – האדנומה הפלאומורפית – ישנה תכונה בעיתית. בנוסף לכך שהוא הולך וגדל ויכול להגיע למימדי ענק, ישנה התמרה לגידול ממאיר אגריסיבי ביותר, המתרחשת בכ 10-15% מהחולים, ומעבר מגידול שפיר לגידול שהטיפול בו הופך להיות מסובך, והרבה פחות מוצלח.

טיפול בגידול בלוטות הרוק

כפי שמתואר במאמר ניתוחי בלוטות הרוק, כלי הטיפול המודרנים בגידולים מתחלקים ל-3 סוגים – כריתה והסרת הגידול בידי המנתח, הקרנה, או טפול כמותרפי. לצערנו גידולי בלוטת הרוק אינם מגיבים לטיפולים האונקולוגיים, ועיקר הטיפול נשען על הסרה כירורגית.

בעבר הלא רחוק, ועדיין במקומות מסויימים בעולם, קיום גוש בפרוטיס היה סיבה להוצאתו. מאחר וכפי שאמרנו קודם, כירורג מיומן מזהה את הגוש במישוש – ולמעט במקרים יוצאי דופן, לא כדאי לחכות ולהוציאו.

כיום נכנסות בדיקות הדמייה המגלות לנו גידולים קטנים מאוד והשאלה מתי ניתן לא לנתח אלא לעקוב בלבד אינה פשוטה. בניגוד לצוואר – לאולטרסאונד אין יכולת להבדיל בצורה טובה בין היות הגידול שפיר או ממאיר.

גם ל MRI ו CT אין יכולת טובה בכך. מקובל כיום תמיד לבצע ניקור של הגוש, אך גם ניקור זה אינו בדרגת דיוק אופטימלית, ולרוב בכל זאת יש צורך בניתוח.

ב 2015 התקבלה שיטת חלוקת התוצאות הציטולוגיות (קרי מביופסיה במחט) על שם MILAN . בדומה לזו שהתקבלה בתחום ביופסיות במחט של בלוטת התריס ב 2009 (BETHESDA).

לאחר הניתוח, משהגוש נשלח לבדיקה פתולוגית, מתקבלת תשובה עם אבחנה מדויקת של מהות הגוש. בהינתן התשובה הפתולוגית ישנם מרכיבם רבים הקובעים את המשך הטיפול, בהם מידת האלימות של הגידול, גודלו, מעורבות רקמות נוספות בסביבתו הקרובה והרחוקה.
בלוטת הרוק התת לסתית והתת לשונית יכולות לייצר גידולים ממאירים ושפירים. במידה וקיים גוש גידולי בהן, כמחצית מהם יהיו ממאירים ווכמחצית שפירים.

שוב מגוון הגידולים היכולים לצמוח בהן גדול מאוד, ושוב כאשר ישנו גוש בהן, לרוב לאחר ברור הכולל הדמיה וביופסיה במחט, מומלץ לעבור כריתה של הבלוטה. גם כאן, המשך טיפול תלוי במספר גורמים, העיקרי בהם הוא האבחנה הפתולוגית הסופית.
בלוטות רוק קטנות, המפוזרות ברחבי ריריות האף, חלל הפה, הלוע ,הגרון ואף קנה הנשימה – באופן נדיר יכולות גם להצמיח גידול, לרוב אלו גידולים ממאירים. גם במקרים אלו לאחר ברור, הטיפול כאמור יהיה כריתה בניתוח.

סיכום

בבלוטות הרוק עלולים להתפתח גידולים שפירים וממאירים. מגוון הגידולים הינו גדול, ושכיחותם קטנה. הטיפול היחיד שעשוי להביא לריפוי מלא הינו בניתוח. טיפולים אונקולוגיים אינם יעילים במרבית המקרים, וניתנים כהשלמה לניתוח או במקרים שבהם לא ניתן לעבור ניתוח.

גלילה לראש העמוד