ניתוח בלוטת מגן ללא צלקת

ניתוחי צוואר ללא צלקת בצוואר .
עדיין לא ניתן לבצע ניתוחים ללא חתך כלל ! אולי בעתיד....
 
ניתן לעומת זאת כיום כבר לבצע ניתוחים בצוואר, בחתך נסתר, כשהצלקת אינה בצוואר אלא במרחק מאיזור הניתוח. כיצד ? בגישה האנדוסקופיהרובוטית.
ניתן לבצע ניתוחי בלוטת תריס חתך בבית בשחי – ולהגיע אל מיקומה במורד הצוואר באמצעות אנדוסקופיים. בניתוח אנדוסקופי, קצה המכשיר בו שולט המנתח, נמצא במחרק עשרות סנטימטר מידיו. התנועה והשימוש בהם דורשים מיומנות גבוהה, ונדרשת מצלמה הנותנת למנתח את התמונה. בניתוח שולט הכירורג ממרחק בנעשה בשדה הניתוחי. בשל היות חלל הבטן "חלל" נוח לעבודה – שם התפתחו הניתוחים הראשונים, וכיום זהו סטנדרט בהרבה ניתוחי בטן. במשך השנים האחרונות התפתחו, בעיקר בארצות המזרח הרחוק, מספר טכניקות ניתוחיות , המשלבות החדרת אנדוסקופים ממספר צלקות בבית השחי בחזה הקדמי , סביב הפטמה, או מקו השיער. יש גם קבוצות בעולם המתענינות בגישה דרך קדמת רצפת הפה !! טכניקות אלו עברו גלגולים שונים, החל משנת 1996, אז פורסמו לראשונה. המהפכה הגדולה בניתוחים אלו ארעה ב 2006, אז הופיע בשוק כלי העבודה הכירורגיים הרובוט ( של חברת Intuitive) ונקרא דה-וינצ`י Da-Vinchi. ה"רובוט" הינו מכשיר כיום הגישה העיקרית בשימוש ( בקוריאה, ביפן ועוד מדינות במזרח ) היא הגישה לצוואר מחתך הנעשה בבית השחי.
בשלב הראשון של הניתוח "מיצר" המנתח, בשיטה סטנדרטית, מעבר וחלל עבודה בין בית השחי לאיזור הבלוטה בצוואר. לאחר שהחלל קיים, אליו מוחדרים כלי העבודה – אם במדובר בניתוח אנדוסקופי – יעבדו המנתח עם הכלים האנדוסקופיים, וכן עוזר המנתח המחזיק את המצלמה עבור המנתח. בניתוח רובוטי מוחדרים כל הכלים אל החלל, והשליטה בכולם הינה מעמדת השליטה של המנתח, מספר מטרים ליד החולה. הכלים כוללים מצלמת HD ותמונה תלת מימדית, וכלים שתנועות ידיים "טבעיות" של המנתח, מניעות את קצותיהם. בניתוח האנדוסקופי, התמונה מתקבלת על המסך מול המנתח, ואילו ברובוטי המנתח מרגיש "בתוך" החלל הניתוחי עם התמונה התלת מימדית.

במה שונים הניתוחים האנדוסקופי, הרובוטי והפתוח (הסטנדרטי) ?
ההבדל העיקרי הוא היעדר הצלקת בצוואר. זהו היתרון העיקרי של הניתוח, וכן העובדה כי מראה המבנים החשובים לשימור הוא בהגדלה ומקרוב. מעבר לכך הניתוח הסטנדרטי הוא ניתוח מצוין, שנעשה באופן בטוח, פשוט באופן יחסי ( בידי מנתח מנוסה, המבצע מעל 50 ניתוחים כאלו בשנה, אחוז הסיבוכים הוא מזערי ).

 

אז מה חסרונות הניתוח האנדוסקופירובוטי לעומת הרגיל ( הפתוח ) ?
ראשית הניתוח מבוצע כעת בהוריות מסוימות בלבד – כלומר לא מתאים לכל מצב שבו מטופל זקוק לניתוח. כדוגמא, הניתוח האנדוסקופי מבוצע במקרים של כריתת אונה אחת בלבד, ובמידה ונדרש לבצע כריתה שלימה, אין אפשרות להציע אותו. לעומת זאת, חופש התנועה של הזרועות הרובוטיות כן מאפשר לבצע כריתה שלימה, ואף ניקוי של קשריות הלימפה הנמצאות בקרבת הבלוטה.
שנית, הניתוח האנדוסקופירובוטי יכול להתבצע באנשים בעלי מבנה גוף המאפשר לבצע אותן, לעומת הניתוח הפתוח שניתן תמיד לביצוע .
חסרון שלישי הוא החלמה המעט יותר ארוכה בניתוח האנדוסקופירובוטי. זאת מאחר ובניתוחים אלו נוצר על ידי המנתח חלל גדול המאפשר עבודה
מרחוק. אמנם בכל אופן ניתוח ההתאוששות אינה קשה, אך בניתוח האנדוסקופירובוטי יכולים להיות מעט יותר כאבים, וכן זמן ניקוז ארוך יותר - כיום יומיים יותר מאשר בניתוח הפתוח. בשתי הגישות עלול להיות שטח עור בצוואר שבו יש שינוי בתחושה, החוזרת לתחושה הרגילה לאחר מספר חודשים. בניתוח הרובוטיאנדוסקופי שטח העור הינו גדול יותר.
החסרון הנוסף הוא זמן הניתוח הארוך יותר בגישה האנדוסקופירובוטית. לעומת כשעה עד שעה וחצי בניתוח פתוח, יכול ניתוח לכריתת אונה אחת לארוך בין שעתיים לשלוש ואף יותר !
וישנו הנושא הכספי. בשלב זה, הניתוחים הרובוטיים מתאפשרים על ידי במסגרת בית חולים אסותא בלבד בעלות כספית לא קטנה.
 
לסיכום - ניתוח לכריתת בלוטת התריס באופן הרגיל הוא טוב. למי שנושא הצלקת מטריד אותו, ניתן להציע כיום ניתוח ארוך יותר, שבו הגישה הינה מחתך נסתר, שהינו ארוך יותר, וכרוך בהחלמה ארוכה מעט יותר, עם אותם סיכונים כמו הניתוח הרגיל. נושא זה חיתוליו בישראל, ואני גאה להיות מהראשונים שעוסקים בו, מתוך הבנה לצורך ומשמעות האסטטית של חתך בצוואר.
 

לפגישת ייעוץ השאירו פרטים:

 מאשר/ת רישום למאגר לקוחות